משולחנה של הרב מירי 1.12.16
פרשת תולדות (בראשית כה:יט-כח:ט; הפטרה: מלאכי א-ב:ז)

 
יש לי קושי גדול עם הפרשה הזאת. מרמה וכזב והורים שלא מתפקדים מאפיינים את הסיפור של התאומים עשיו ויעקב. כמו אלה שאוהבים טל-נובלה, קל לנו לצפות ולתת עצה לגיבורים שבסיפור. אולי זה אחד הדברים החשובים בקריאת התורה משנה לשנה. כאן אנו למדים על תולדות יצחק, בנו של אברהם. סיפור חוזר על עצמו כנראה: רבקה מתקשה להרות, ורק בחסד אלוהים היא יולדת, כשיצחק כבר בן שישים. אנו מבינים שיש "תכנית" לעם היהודי, ושעל אף המנהגים של התקופה, לא תמיד הבכור מתאים להיות המנהיג והמוביל. הייתה תחרות בין שני הבנים: אומרים שהתאום השני אחז בעקב הבכור, כאילו שהוא מנסה בכל זאת ליוולד קודם וכך נוצר השם יעקב. לפי התורה, עשיו מוכן לוותר על זכותו כבכור, על הבכורה, כשיום אחד הוא מאד רעב ומעדיף לקבל נזיד עדשנים בן רגע וכך לוותר לאחיו הצעיר על מקומו. כנראה השימוש במילה "נזיד" במקום תבשיל מבליט עוד יותר את השתלשלות הדברים. עשיו לא הבחין במשמעות הבכורה כדבר רוחני ואצילי. הרי הוא היה איש הטבע והצייד והיה בסדר שהוא לא רצה את אחריות הבכורה. בכל זאת, הוא היה בן אהוב ובהמשך הסיפור היה עצוב ונסער לא לקבל את ברכתו של אביו.
אולי יש מה ללמוד בסיפור שתקוע בין ענייני עשיו ויעקב, יצחק ורבקה.  כמו בימים של אברהם, יצחק בא במגע עם אבימלך ועוזרו פיכול, ושוב יש עניין של בצורת ורעב. חופרים בארות ואנו מבינים משמות הבארות שישנה התפתחות ביחסים בין העמים: קודם חופרים "עשק", אחר כך "שטנה ובסוף "רחובות". מסבירים שפירושו של "שבע" כאן הוא מזל טוב good fortune:

כו:יח וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו.  יט וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים.  כ וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר--לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ.  כא וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה.  כב וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ.  כג וַיַּעַל מִשָּׁם, בְּאֵר שָׁבַע.  כד וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ; אַל-תִּירָא, כִּי-אִתְּךָ אָנֹכִי, וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי.  כה וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה, וַיֶּט-שָׁם, אָהֳלוֹ; וַיִּכְרוּ-שָׁם עַבְדֵי-יִצְחָק, בְּאֵר.  כו וַאֲבִימֶלֶךְ, הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר; וַאֲחֻזַּת, מֵרֵעֵהוּ, וּפִיכֹל, שַׂר-צְבָאוֹ.  כז וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק, מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי; וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי, וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם.  כח וַיֹּאמְרוּ, רָאוֹ רָאִינוּ כִּי-הָיָה יְהוָה עִמָּךְ, וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ, בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ; וְנִכְרְתָה בְרִית, עִמָּךְ.  כט אִם-תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה, כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ, וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק-טוֹב, וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם; אַתָּה עַתָּה, בְּרוּךְ יְהוָה.  ל וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.  לא וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו; וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק, וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם.  לב וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק, וַיַּגִּדוּ לוֹ, עַל-אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, מָצָאנוּ מָיִם.  לג וַיִּקְרָא אֹתָהּ, שִׁבְעָה; עַל-כֵּן שֵׁם-הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע, עַד הַיּוֹם הַזֶּה
אחרי "נוה המדבר" הזה, עשיו ויעקב חוזרים למריבות האין-סופיות ביניהם, חוץ מאירוע חשוב: הם קוברים ביחד את אביהם יצחק, כמו שיצחק וישמעאל קברו את אברהם. זה בא מתוך כבוד לאביהם. אפשר לחזק את המסר הזה כסיבה לכבד את אבינו שבשמים, כמקור מאחד לאנושות. ההפטרה של מלאכי, אחרון הנביאים, שגר בתקופה של בית המקדש השני. הנביא מספר על דכדוך באמונה ויראת אלוהים והיה עד לאלימות ואנוכיות. כמו עשיו, העם שאל את עצמו בשביל מה לעבוד את אלוהים. מלאכי מביא משא המדגיש אחדות בכל שיש לכל האנושות את אותו אב, ומתוך הכבוד, עלינו להסתדר עם אחינו ואחיותנו. מלאכי מצפה מהלווים והכהנים למלא את ברית החיים והשלום, יראה וכבוד. הוא מצהיר:
מלאכי ב:ו תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, וְעַוְלָה לֹא-נִמְצָא בִשְׂפָתָיו; בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי, וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָו‍ֹן.  ז כִּי-שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ-דַעַת, וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ:  כִּי מַלְאַךְ יְהוָה-צְבָאוֹת, הוּא.
היום חובה עלינו להיות בני ברית פעילים, לקדם את השלום והיושר, כבוד לחיים ולבני אדם. השריפות של שבוע שעבר גרמו לאבדן ברכוש והכניסו תוהו ובוהו לאנשים רבים. כשבונים מחדש, חשוב לנו להתמקדם בהענות החיובית של בני האדם, בין אם העזרה הגיעה מחברים או אוייבים. לפעמים יש נצחון, אפילו לרגע, של האור על החושך. כשאנו נכנסים לחודש כסלו, נכוון את האור לקראת עתיד מואר ומאיר יותר. שמחוות האחדות יכבו את ההצתה וההסתה. אנו מורידים את הכובע בפני אנשי עיריית רעננה שהושיטו  יד של תמיכה לקהילת רענן, קרבן לשנאה וגרפיטי. היינו כמאתיים איש בקבלת שבת לפני שבוע, כולל נציגים מברכת שלום. התקווה התחזקה. הלוואי שנשכיל ללמוד מהסיפור של עשיו ויעקב שהיו נחושים לשנות את ההיסטורה, בהנחיית האמיתות והערכים שאנו לומדים ממורשתנו.