מתוך הדרשה של גלעד

הפרשה שלי זאת פרשת בהר סיני מספר ויקרא כ"ה עד כ"ו.

היא מדברת על זה שאלוהים מזכיר לבני ישראל שהוא הבוס, ומזכיר שהוא הוציא אותם ממצרים וחוזר על כמה חוקים- לא לעבוד אלילים ולשמור את השבת ולהאמין באלוהים, בסוף כל פסוק הוא חוזר על המילים- אני  אלוהיכם.
ההפטרה שלי היא הפטרת בהר סיני שכתובה בספר ירמיהו בפרק ל"ב 
ההפטרה מדברת על תקופה של קושי בירושלים שנמצאת במצור ויש שם מחלות ורעב ואלוהים אומר לירמיהו לקנות שדה מבן דודו. קניית השדה מסמלת את העתיד של בני ישראל בארץ ישראל.
ירמיהו לא מבין למה כובשים את העיר אפילו שהוא עשה את דבר אלוהים. אלוהים עונה לו שהוא רואה את כל מה שקורה אבל התשובה מאד לא ברורה – היא מאד ארוכה, אבל נראה שאין בה שום דבר חדש שירמיהו לא ידע כבר קודם: בתחילתה חוזר ה' על דברי ירמיהו ("לא ייפלא ממך כל דבר"), בהמשכה חוזר ה' על הנבואה שירושלים תיכבש ותישרף ועל פירוט חטאי עם ישראל, ובסיומה חוזר ה' על אותה נבואה שירמיהו כבר ניבא ("עוד ייקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת...".)השדה מסמל את המשך החיים בארץ ישראל.
הפרשה וההפטרה מתקשרות בזה שאנחנו נבחנים שוב ושוב. עם ישראל נבחן לראשונה כאשר נדרש להאמין באל אחד שאין לו ביטוי פיזי. ונבחן שוב בכל מלחמה או בגלות של 2000 שנה. ומהצד של אלוהים הוא לא עזב אותנו והבטיח עתיד יותר טוב. אדם חילוני יכול להחליף את האמונה באלוהים בתקווה, בתקווה לחיים טובים יותר בארץ ישראל (כמו שהאמינו הסבים והסבתות שלנו שחיו באירופה) ובתקווה לשלום, כמו שאנחנו מקווים לשלום.

פרשת השבוע

פרשת בהר סיני, ספר ויקרא, כ"ה:כ"ו: