דרשה שבועית

התרוממות רוח

עברו שבועיים רצוף של עצרות לזכר יצחק רבין. אני מרגישה הקלה על הלב הכבד בימים אלה של אלימות, אי-שקט, הריגה... טוב לי לדעת שנשיא המדינה, מר ריבלין, מוכן להעלות את הנושאים הקשים האלה לפני העם. מחזק אותי לשמוע שרחל פרנקל שאיבדה את הבן היקר נפתלי ז"ל נאמה בעצרת של תנועות הנוער בכיכר. הייתי מבינה לגמרי לו היא הייתה רוצה להסתגר בבית, הרחק מן הציבור, אך לא.  מתוך הכאב, היא נאבקת על השלום בבית, בישראל.

קל מאד להרים ידיים, לשקוע עמוק בייאוש, בדיכאון, בקבלת המציאות הקשה כפי שהיא בלי להרים אצבע כדי להזיז דברים אפילו קצת.
אתמול מצאתי השראה בבלוג של הרבה וונדי ספירד (WENDY SPEARS) מלוס אנג'לס, קליפורניה. היא כתבה על הרוחניות של קהילה. אני מודה שתמיד קשה לי להגדיר את המושג רוחניות. אני נתקלת בה, אני מגיבה לרגעים של התרוממות רוח, אך בדרך כלל אינני מצליחה להסביר את זה, לא לעצמי ולא לאחרים.
וונדי גם מודה שבכל הכתיבה בנושא היא לא מביאה הגדרה. כרגע היא מבינה את הרוחניות כאחווה, איחוד ושייכות לכל היקום, לכל מה שקיים. היא מתארת רוחניות לפי דב בר ממזריץ, שכל אחד ואחת מאתנו  גל בים של הקיום. לעיתים קרובות אנו מרגישים שאנו ממהרים אל החוף, כל אחד לחוד, אך כשמסתובבים, רואים שאנו קשורים למרחב הגדול של המים. אנו לא לבד אלא חלק ממארג אין סופי.

הרוחניות גם מתבטאת כשאנו שומעים מוסיקה, רואים נוף מרהיב או דברי אמנות; כשמבחינים בנסים את הרפואה המודרנית והטכנולוגיה. כיהודים, הרגשות האלה מקבלים רבדים נוספים כשאנו מחלקים אותם עם עוד בני אדם.
וונדי מזכירה לנו שכבר בפרק ב, פסוק יח' בספר בראשית, אנו לומדים  " לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ" , שרצוי שנהיה בשותפות עם עוד אנשים, עם בני זוג, עם משפחה, עם חברים. היהדות תמיד מזכירה לנו שכל מערכת המצוות החברתיות היא בהקשר של החברה, לא כאנשים בודדים, לא במנזר, לא באי בודד, לא לבד.
בטח לא קשה לחשוב על רגעים כשאנו נלהבים ורוצים לשתף מישהו. כשם שאי אפשר להפריד בין הגלים, גם בלתי ניתן להרחיק את היהדות מהקהילה, ואי אפשר להרחיק את הקהילה מהרוחניות. כקהילה אנו חוגגים; כקהילה אנו בוכים וכך מחזקים ותומכים אחד בשני.

גם בימים אלה  נרשה לעצמנו לספוג את ה"יחד" , להתחזק אחד מן השני, לקבל השראה מאנשים מיוחדים כמו רחל פרנקל ולהחליט בתוך הכוח של הקהילה, נצליח לשנות את המציאות לטוב יותר. כמו בשיר, לא קלה היא הדרך, אך כמו שאסור לנו לחדול מעבודה, אסור לנו להיתקע בדרך אלא לצעוד קדימה.

משולחנה של הרב מירי 10.11.14